פסק-דין בתיק ת"א 47198-05-11

לפניי תובענה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, בשל פתיחת חקירה בעניינו במקום עבודתו ובמשטרה.

רקע כללי -

1.        התובע, מר רוני דוניו (להלן: " התובע"), יליד 1956, שימש החל משנת 2003, בתפקיד של סגן מנהל סניף פל-ים אצל הנתבע מס' 2, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: " הבנק").

2.        הנתבע מס' 1, מר יעקב ארבל (להלן: " ארבל"), היה בכל הזמנים הרלבנטיים מנהל הסניף והממונה הישיר על התובע.

3.        אין חולק כי במהלך שנת 2004 הועלו חשדות כנגד התובע בכל הנוגע לאפשרות שהוא מפר אמונים, פועל בניגוד לנהלים ואף מקבל טובות הנאה בתמורה לאישורו לפתיחת חשבונות ומתן אשראי מטעם הבנק ללקוחות אלו ואחרים. אין אף חולק שהתלונות התבררו בשלב הראשון בבנק, במערך הביקורת הפנימית, ובשלב מסוים הוגשה מטעם הבנק תלונה למשטרה (להלן: " התלונה למשטרה").

4.        עוד מוסכם כי המשטרה ביררה את הנתונים הרלבנטיים מבחינתה ואף העבירה את התיק לעיונה של פמ"ח וביום 30/1/05 הוחלט על סגירת התיק "מחוסר ראיות". התובע  עתר לשינוי עילת הסגירה ועתירתו התקבלה, כך שהסיווג שונה והתיק נסגר "מחוסר אשמה".

טענות הצדדים -

5.        התובע  טוען בכתב התביעה כי במהלך התקופה המתוארת מעלה הוכפש שמו באופן שיטתי והוא הושפל מטעמו של ארבל. התובע  מוסיף כי הוא הושעה מעבודתו החל מיום 16/6/04 ועד ליום 8/3/05, אם כי מציין כי לאחר תום תקופת ההשעיה הוא חזר לעבודתו בבנק.

6.        התובע טוען כי כתוצאה מהאירועים המתוארים מעלה התדרדר מצבו הנפשי, כי מערכת היחסים בינו לבין אשתו נקלעה לקשיים אשר הובילו לגירושין, כי הוא סובל ממתח וחרדה המלווים בדפיקות לב מואצות, לחץ בחזה, תחושת חנק, עייפות, חוסר אנרגיה, הרטבות לילה וכיו"ב תופעות פיזיולוגיות וכי הוא סובל אף מחוסר בטחון עצמי, תחושת נרדפות, חשדנות ועוד. התובע  טוען כי המכלול המתואר מעלה עולה כדי נכות צמיתה בתחום הנפשי בשיעור של 25% בהתאם לתקנות המל"ל וממשיך וטוען שנזקיו הכספיים לעבר הינם בסך של כ-77,000 ש"ח וכי קיימים בנוסף נזקים כלליים לעתיד אשר מסורים לשיקול דעתו של ביהמ"ש.

7.        התובע  עותר לחיובם של ארבל והבנק, ביחד ולחוד, בפיצוי בגין הנזקים המתוארים מעלה. 

8.        ארבל והבנק (להלן ביחד: " הנתבעים") מכחישים את אחריותם. לשיטתם, לא נפל כל פגם בהתנהלותם בכל הנוגע לבירור החשדות שעלו לגבי התובע . לטענתם הם טיפלו בחשדות במירב הזהירות ובהתאם לחובותיהם וכי לא ניתן לייחס להם אחריות לכל נזק שנגרם לתובע, ככל שנגרם, עקב לחץ שהוא הרגיש לאחר שנקלע לסיטואציה אליה נקלע באשמתו. עוד מכחישים הנתבעים את קיומו של הנזק הנטען על ראשיו השונים וממילא מוכחש שיעור הנזק הנתבע.

ההילך הדיוני ומסכת הראיות -

9.        ביום 20/5/12, לבקשת הנתבעים, הוריתי על פיצול הדיון כך שתישמענה ראשית עדויות הצדדים בכל הנוגע לטענות באשר לאחריות הנזיקית ורק לאחר מכן, במידת הצורך, נעבור לשמיעת הראיות באשר לשאלת קיומו של הנזק ושיעורו.

10.    מטעם התביעה העיד בפניי התובע  (לגבי תצהירו ת/1). מטעם ההגנה העידו הבאים: מר יצחק עוזרי, מנהל מחלקת ביקורת במערך הביקורת הפנימית בבנק (להלן: " עוזרי", לגבי תצהירו נ/3); מר שלמה פיטשון, סמנכ"ל בכיר והמבקר הראשי של קבוצת דיסקונט (להלן: " פיטשון", לגבי תצהירו נ/4); מר צבי דביר, מנהל מרחב חיפה והצפון של הבנק (להלן: " דביר", לגבי תצהירו נ/5) וארבל (לגבי תצהירו נ/6).

דיון והכרעה -

11.    לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית ולאחר שקילת טענות הצדדים בסיכומיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות וזאת מחמת הטעמים שיפורטו להלן.

12.    מקדמית יש לומר שהתובע לא מיקד בכתב התביעה את טענותיו באשר להתנהלות הנתבעים, במובן שהוא התייחס למכלול האירועים כמקשה אחת ולא פירט אילו מעשים ספציפיים (או מחדלים) היו בלתי ראויים, או בלתי סבירים, או פוגעניים יתר על המידה וכו'. בתצהירו - נשארו מכלול הטענות לאקוניות וסתמיות ורק לגבי נושא אחד קיים פירוט - והוא נושא ממצאי דו"ח הביקורת הפנימית. כבר בכך יש כדי לעורר סימני שאלה, אך החשוב הוא כי בסיכומים - שוב קיבל התיק "תפנית" היות ובסיכומים אין כלל טענות לגבי דו"ח הביקורת הפנימית ופתאום מוצאים אנו טענות לרוב לגבי הליך שימוע (שהיה או שלא היה) עובר להשעיה ולגבי ההשעיה עצמה.

13.    יתכן והיה מקום לסלק את התביעה ולו מן הטעם כאמור, אך לא נסתפק בכך - ואסקור להלן את הנתונים שהוכחו ואת מסקנותי לגביהן, בהתאם להשתלשלות האירועים על ציר הזמן.

החלטת ארבל מיום 17/3/2004 להעביר את המידע שהגיע אליו למינהלת המרחב -